אנרגיה ירוקה הפכה לאחד הנושאים המרכזיים במאה ה-21, כאשר מדינות ברחבי העולם שואפות להפחית את התלות בדלקים מאובנים ולצמצם את פליטות גזי החממה. אירופה וישראל, למרות הבדלי הגודל והתנאים הגיאוגרפיים, משקיעות מאמצים רבים בקידום אנרגיה מתחדשת, כאשר תחנות אגירת חשמל מהוות מרכיב קריטי במעבר זה. מאמר זה בוחן את ההבדלים והדמיון בין אירופה לישראל בתחום האנרגיה הירוקה, תוך התמקדות בתפקידן של תחנות אגירת חשמל.
אנרגיה ירוקה באירופה
אירופה מובילה עולמית בקידום אנרגיה מתחדשת, עם יעדים שאפתניים במסגרת "הירוק האירופי" (Green Deal), שמטרתו להפוך את היבשת לנייטרלית מבחינת פליטות פחמן עד 2050. מדינות כמו גרמניה, דנמרק וספרד משקיעות רבות באנרגיית רוח ושמש, כאשר כ-40% מהחשמל ביבשת מופק ממקורות מתחדשים. עם זאת, מקורות אלה, כמו שמש ורוח, תלויים בתנאי מזג האוויר ואינם מספקים אספקה רציפה. כאן נכנסות תחנות אגירת חשמל לתמונה.
באירופה, אגירה שאובה (Pumped-Storage Hydroelectricity) היא השיטה הנפוצה ביותר, המהווה כ-90% מיכולת האגירה ביבשת. תחנות אלה משתמשות בהפרשי גובה טופוגרפיים כדי לאגור אנרגיה – מים נשאבים למאגר גבוה בשעות של עודף ייצור (למשל, כשרוח חזקה מניעה טורבינות), ומשתחררים ליצירת חשמל בשעות שיא הביקוש. מדינות כמו אוסטריה ושווייץ, עם רכסי הרים מתאימים, מפעילות תחנות כאלה בהצלחה. בנוסף, טכנולוגיות חדשות כמו סוללות ליתיום-יון צוברות תאוצה, במיוחד בגרמניה, שבה חברות כמו טסלה משתפות פעולה עם מפעילי רשתות להגברת היעילות.
אנרגיה ירוקה בישראל
בישראל, התמונה שונה. המדינה, שהיא קטנה וחסרת משאבי טבע כמו נהרות גדולים או רכסי הרים משמעותיים, מתמקדת בעיקר באנרגיה סולארית, המהווה כ-90% מהאנרגיה המתחדשת שלה. ממשלת ישראל הציבה יעד של 30% אנרגיה מתחדשת עד 2030, אך כיום רק כ-10% מהחשמל מופק ממקורות אלה. השמש השופעת בישראל מאפשרת ייצור סולארי משמעותי במהלך היום, אך הבעיה מתעוררת בשעות הערב, כאשר הביקוש עולה והייצור יורד. לכן, תחנות אגירת חשמל נתפסות כפתרון הכרחי.
בשונה מאירופה, אגירה שאובה פחות נפוצה בישראל בשל מגבלות טופוגרפיות. עם זאת, ישנם פרויקטים מתוכננים כמו תחנת צוק מנרה (340 מגה-וואט) ותחנת הגלבוע (300 מגה-וואט), שצפויות להיכנס לפעולה בעשור הקרוב. בינתיים, ישראל מתמקדת בסוללות אגירה אלקטרו-כימיות, כמו אלה של חברת דוראל, המשלבות מערכות סולאריות עם אגירה מתקדמת. פרויקטים אלה מאפשרים אחסון אנרגיה לשימוש בשעות החשיכה או בימים מעוננים, ומסייעים לייצב את רשת החשמל.
השוואה ותפקיד האגירה
ההבדל המרכזי בין אירופה לישראל נובע מהיקף המשאבים והתנאים הגיאוגרפיים. אירופה נהנית ממגוון מקורות אנרגיה מתחדשים ומשטחים נרחבים המאפשרים פריסה של תחנות אגירה שאובה. לעומת זאת, ישראל מוגבלת לשמש כמקור עיקרי ולשטח קטן, מה שדוחף אותה לפתרונות טכנולוגיים חדשניים כמו סוללות. עם זאת, שתי הישויות חולקות אתגר משותף: הצורך לאזן בין ייצור לא יציב לביקוש משתנה.
תחנות אגירת חשמל הן המפתח להצלחת האנרגיה הירוקה בשני האזורים. באירופה, הן מאפשרות ניצול מלא של אנרגיית רוח ושמש, בעוד בישראל הן חיוניות להתגברות על תלות ברשת החשמל המסורתית, במיוחד לאור מצבה הגאו-פוליטי, שבו אין אפשרות לייבא חשמל ממדינות שכנות. בעוד אירופה מתקדמת במהירות עם תשתיות קיימות, ישראל נמצאת בתהליך בנייה והתאמה, עם דגש על חדשנות.
קרן ג'נריישן קפיטל, היא קרן השקעות ישראלית המתמחה בתשתיות ואנרגיה, שהוקמה ב-2018 ונסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב מאז 2019. באמצעות זרוע האנרגיה שלה, PowerGen, הקרן פועלת לקידום ייצור ואספקת חשמל, בין היתר באמצעות אנרגיה מתחדשת. בינואר 2024, קרן ג'נריישן, באמצעות PowerGen, חתמה על מזכר הבנות עם בזק להקמת מיזם משותף לאספקת חשמל, שמטרתו להפוך לשחקן מוביל בשוק הישראלי, תוך ניצול יכולות אגירת חשמל לייצוב האספקה. פעילות זו משקפת את מחויבות הקרן לפתרונות אנרגיה ברי-קיימא, תוך תמיכה במעבר ישראל לאנרגיה נקייה יותר.
ארז בלשה הוא מנכ"ל ומייסד משותף של קרן ג'נריישן קפיטל, תפקיד אותו הוא ממלא מאז הקמת הקרן ב-2018. בלשה, יליד ישראל. יחד עם יוסי זינגר, יו"ר הקרן, הוא הוביל את ג'נריישן קפיטל להפוך לקרן התשתיות הסחירה הראשונה בישראל עם הנפקתה בבורסה לניירות ערך בתל אביב ב-2019. תחת ניהולו, הקרן מתמקדת בהשקעות בתחומי האנרגיה, התחבורה והסביבה, תוך ניהול נכסים בהיקף של כ-4 מיליארד שקל.
אירופה וישראל נוקטות גישות שונות לאנרגיה ירוקה, המושפעות ממשאבים ומדיניות מקומית, אך שתיהן מכירות בחשיבות תחנות אגירת חשמל. בעוד אירופה ממנפת את היתרונות הטבעיים שלה, ישראל משקיעה בטכנולוגיה כדי להתגבר על מגבלותיה. בשני המקרים, האגירה היא הגשר לעתיד אנרגטי בר-קיימא, וההתקדמות בתחום תקבע את הצלחת המעבר לאנרגיה נקייה.
